תואר הנדסאי הוא המקבילה העברית לתואר מהנדס מעשי / מקצועי הקיים במדינות אחרות. עד 1950 התאגדותם המקצועית של ההנדסאים (אז עוד נקראו טכנאים) נעשתה במסגרת הסתדרות המהנדסים, אך ב-1955 הוחלט על הקמת שתי חטיבות מקצועיות: חטיבת מהנדסים וחטיבת הנדסאים שהתחלקה לשלוש קטגוריות:

• הנדסאי תעשייה, מכונות, חשמל וייצור.
• הנדסאי בניין, מפקחים, מודדי שדה וכמויות ושרטטים.
• הנדסאי תעופה, רדיו וטלקומוניקציה (אלקט') שירותים, תעופה, רכבות וספנות.

10 שנים מאוחר יותר ארעה הקפיצה הבאה באבולוציה של מקצוע ההנדסאי בארץ, כאשר בבית הספר הגבוה שליד אוניברסיטת תל-אביב, באורט טכניקום גבעתיים, בבית הספר הארצי להנדסאים שליד הטכניון ובבתי ספר נוספים, החלו לימודים במסלול לתואר הנדסאי. בתאריך המיתולוגי 6.6.1966 אישרה ועדת הגג להכשרת הנדסאים וטכנאים, שהוקמה במקביל לפתיחת מסלולי הלימוד לתואר בבתי הספר השונים, את השימוש בתואר "הנדסאי". בעקבות החלטה זו שונה שמה של הסתדרות הטכנאים ל"הסתדרות ההנדסאים והטכנאים המוסמכים".

מאז ועד היום הוכשרו בקריה ללימודי הנדסה וטכנולוגיה ובמסגרות השונות אלפי הנדסאים שהשתלבו בהצלחה בשוק העבודה בישראל, זכו להסכמי שכר והכרה מקצועית, וסללו בכך את הדרך לאלפי סטודנטים העתידים לרכוש את התואר הנחשק. המכון הממשלתי להכשרה בטכנולוגיה ובמדע (מה"ט), שהוקם ב-1970, הוא גוף ממלכתי שאחראי על הכשרת טכנאים מוסמכים והנדסאים במקצועות הנדסיים- טכנולוגיים, במסגרת האגף להכשרה ופיתוח כח אדם של משרד התעשייה המסחר והתעסוקה.